<h1>ספר הנייר הלכ' דוכן</h1>
<h2>דף לח:</h2>
א"ר יהושע בן לוי מניין שהקב"ה מתאוה לברכתן של כהנים, שנ' ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם. וכל כהן שמברך מתברך שנ' ואברכה מברכיך. כל כהן שאינו עולה לדוכן עובר בג' עשה, כה תברכו, אמור להם, ושמו שמי, ומורידין אותו מקדושתו עד ישוב. רב אלפס. כל כהן שאינו נוטל ידיו אינו עולה, שנ' שאו ידיכם קודש, כל כהן שאינו עולה בעבודה שוב אינו עולה. כל כהן שהרג הנפש לא ישא את כפיו. כל כהן שלא חלץ מנעליו אינו עולה, מתקנת עזרא. כל כהן שאינו מוציא בפה האותיות ככתבן לא ישא כפיו. כל כהן שסומא באחד מעיניו לא ישא את כפיו, ואם היה דש בעירו מותר. כל כהן שידיו או אצבעותיו צבועות או משונות מאחרים לא ישא את כפיו, ואם רוב אנשי העיר מלאכתן בכך מותר. כל כהן שיש לו מום בפניו ידיו ורגליו לא ישא את כפיו, ואם דש בעירו מותר. וכל הני פסולין משום שהעם מסתכלין בו.
<h2>דף לט.</h2>
והילך סדר דוכן. מיד שהגיע שליח ציבור לרצה מיד הכהנים יוצאין לחלוץ מנעליהם על יד הלוי או אחר או עצמם חלצו, נוטלין ידיהם וש"צ שותק עד שיבאו שם הכהנים לימינו ולשמאלו, ופניהם כלפי שכינה ויאמר רצה בכוונה. ובתוך כך אחר שישחו במודים ויאמר הש"צ אלהי' ואלהי' אבותי' ברכינו בברכה, וכו', עד כהנים עם קדושיך כאמור, ואז חזן הכנסת היוצא ובא לצרכי בית הכנסת קורא כהנים, ומיד הכהנים חוזרים פניהם כלפי שכינה העם ומברכין, בא"י אלהי' מ"ה אשר קדשנו במצותיו וציונו לברך עמו ישראל באהבה. ומיד המקרא שהוא חזן הכנסת מתחיל יברכך, והשליח ציבור שותק, ובסיימם התיבה כולה ובניגונה יאמר י"י, והכהנים אחריו כמו בראשונה, וישמרך, והכהנים מנגנים אחריו, ויעשו הפסק עד שיצא אמן שלמה מפי הקהל. והקהל אל יענו אמן עד סוף תיבה וניגונה, וכן בכל השנים פסוקים אחרים כסדר הראשון, גמרו השליח ציבור מתחיל בשים שלום בעודם כלפי הציבור, ואצבעותיהם פרושים תמיד, ומיד שהתחיל בשים שלום יחזרו פניהם מן הציבור והכהנים יאמרו תפילה זו, רבונו של עולם עשינו מה שגזרת עלינו עשה עמנו כמה שהבטחתנו, השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל ואת האדמה אשר נתת לנו ארץ זבת חלב ודבש. ואל יזיזו ממקומם לילך עד יגמור ש"צ שים שלום והולכים להם. הגהה. והציבור מתעטפים בטליתם שלא יסתכלו בהן כי בזמן הבית שכינה היתה שורה עליהם. רבי' יצחק אסר לומר אותם פסוקים שרגילים העם לומר אחר כל התיבה כי באותה שעה אין הקב"ה מתאוה רק לברכת הכהנים. ושליח ציבור עונה אמן אחר כל ברכה, וכן הקהל יענו אמן אחר סוף ברכה, ואפילו לא ישמעו מפי הכהנים סוף ברכה רק שידע באיזו ברכה הם עומדים שאם לא כן הוי אמן יתומה היכא שאינו יודע באיזו ברכה עומד החזן, אבל כשיודע באיזו ברכה עומד החזן בתפילה או בשאר ברכות אעפ"י שאינו שומע סוף ברכה שפיר עונה אמן. רבי' יהודה ז"ל מפרי"ש. הגהה. רבי' יהודה מפרי"ש כתב כי עכשיו שקבענו ברכת כהנים בתפילה שליח ציבור קורא כהנים. ה"ג. בא"י אמ"ה אשר קדשנו בקדושתו של אהרן לברך את עמו ישראל באהבה. יהי רצון מלפניך י"י אלהינו ואלהי אבותי' שתהא ברכה זו שציותנו לברך את עמך ישראל בלי מכשול ועון עכ"ל.
<h2>דף לט:</h2>
כל כהן שתוי יין לא ישא את כפיו, וכמה כדי רביעית חי, והוא ששתאו בבת אחת ובלא מים. וביתר מרביעית אפי' הפסיק בו פעמים ונתן לתוכו מים אל ישא כפיו. כהן שתוי ועלה לדוכן פסל עבודתו ואין בה ממש. הלכה בי"ה כהנים נושאין ידיהם שחרית ומוסף ונעילה אבל במנחה לא, גזירה אטו מנחה דעלמא דאית ביה שיכרות. ובמנחה תענית דנהגו עתה לברך העם כיון דסמוך לשקיעה החמה דקפרסי כתפילת נעילה דמי ולא מיחלפא. אין כהנים רשאין לכוף קשרי אצבעותיהם עד שיחזרו פניהם מן הציבור. ואין כהנים רשאים להתחיל בברכה עד שיכלה דיבור מפי הקורא. ואין הצבור רשאין לענות אמן עד שתכלה ברכה מפי הכהנים. ואין הכהנים רשאין להחזיר פניהם מן הציבור עד שיתחיל החזן בשים שלום. ואין הכהנים רשאים לעקור ולילך עד שיגמור ש"צ שים שלום.
